כשמש בזריחה, אט אט מתגלה,
כלבנה מאירה מחשכים באפילה.
כפרח מתחדשת באביב,
מענגת בריחה את הבריות סביב.
מכה שורשים כעץ אבות,
ובהעמקתה תשיב לב בנים על אבות.
זוך טוהרה ייקנה בעמל רב,
היא הבאר ממנה חייותינו נישאב.
כקשת הצבעונית ורבת הגוונים,
מופיעה היא בחינניות בכל רובדי החיים.
לרוב מכסה על רוב פשעים,
אך רק בעזרתה עצמינו וחברינו נשלים!
לב אבן נימוח מכוחה,
ורגש קר כקרח יימס מחמימותה של האהבה.
תגובות