היא עוצמת עיניים,

מפליגה למרחק,

שם מחכה לה הבית,

והחיבוק המאובק...

היא חולמת בלילה,

כשאין נפש ערה,

כשנשמתה מתרפקת

על שהיה-לא-היה...

ריח פרחים מיסטי נישא בערפל,

מטהר את הטמא והאפל,

ידיה מעקצצות ממגע חלומי,

ושפתיה בלהט לוחשות: "תהיה איתי."

הירח מפהק אז ונסוג מעמדתו,

הלהט האדום ממלא את מקומו,

עיניה נפקחות אז, ידיה ריקות,

ואת יומה פותחת עם צרור חדש של חלומות...