אסתר מן התורה מנין?/אלי אייזנר

הגמ´ במסכת חולין[1] שואלת "אסתר מן התורה מנין"? מפשט הגמ´ נראה כי הגמ´ מנסה למצוא רמזים מקראיים למאורעות העתיד. הגמרא מצטטת פס´ מספר דברים[2]" וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים", הפס´ מרמז על הצרות הרבות שיבואו על ישראל בתקופת אסתר ובכללם גזרת השמד על יהודי העולם כתוצאה מעזיבתם את ה´. קשה לי התפיסה שהתורה היא ספר מיסטי, בו רשומים כל המאורעות של כל האנושות. אין אני בא לבטל תפיסה זו. יתכן שהיא נכונה, אולם ראיית תפקידה של התורה בתור תפקיד זה בלבד, ממעטת לעניות דעתי מערכה. נראה לי ששאלת הגמ´ עמוקה יותר.דבריי באים מתוך תפיסה, כי התורה היא ספר הוראה. תורה באה מלשון הוראה ולכן התורה מלמדת אותנו את חוקי האל ודרכי השגחתו בעולם.

אם כן מה באה התורה ללמדנו, בכך שמאורעות אסתר רמוזים בתורה? להבנת המשמעות נצטרך לרפרף לרגע בספר. מה קורה בספר אסתר? בגדול אפשר לתמצת את הספר במשפט אחד. קם אויב אנטישמי שרצה להשמיד את עם ישראל, ואסתר, שהייתה נערה יהודיה, חכמה ויפה חוברת עם דודה ויחדיו מצליחים לטרפד את מזימתו של המן האגגי ואף לפגוע באויב בתוך ביתו. מעניין לציין, כי בכל סיפור המאורעות לא מוזכר פעם אחד כי אלוקים התערב בסיפור. למעשה אלוקים אינו מופיע ולו פעם אחת בספר. הסיפור הוא סיפור אנושי/טבעי של עם שהיה בצרות ולא ראה את יד אלוקים, ופתאום נושע ללא עזרה אלוקית. האמנם כך הם פני הדברים?

לעניות דעתי, הגמ´ באה ללמדנו שאלוקים אכן קיים בסיפור. קיים אבל מוסתר. אבן עזרא מסביר[3] את הפס´ בדברים שממנו למדנו על מאורעות אסתר, כי כאשר יקראו אל ה´ בעת צרתם, ה´ לא יענה לזעקתם. כלומר, ה´ משאיר את העולם לידיו של האדם וכאשר הקלפים ניתנים בידי האדם, יכול האדם לבחור בטוב או בהופכו.

הרמב"ם בספרו ´מורה נבוכים´[4] אומר כי הרע אינו נובע מאלוקים. הוא נובע מהסתר פניו. הרוע בעולם נעשה מעצם הגדרת העולם. אלוקים היה צריך להצטמצם בשביל לברוא את העולם, אם כן העולם אינו מושלם כי הוא כבר איננו אין סופי. במציאות אין סופית, קיימים דברים לא שלמים והם רעות. למעשה תמיד יהיה רוע בעולם, כל עוד העולם קיים.

השאלה על הרמז למאורעות העתידים שיקראו לאסתר, נמצאים לאחר העיסוק בשילוח הקן. לסמיכות הפרשיות, תפקיד חשוב בהבנת הסתר הפנים. התורה אומרת על שילוח הקן[5];" שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". על פס´ זה אומר אבן עזרא כי כאשר אנו רחמנים ולא נותנים לאם לראות את גוזליה נלקחים מעיניה, ה´ מרחם עלינו ויטיב לנו. רש"י מוסיף על אבן עזרא, כי אם זה מה שה´ גומל על קיום מצווה קלה שאין בה הוצאות כספיות מצד המקיים קל וחומר שהגמול עבור מצוות המצריכות הוצאה כספית, שכרה לצידה.    

ברם, כאשר מונעים את הטוב בעולם ובמקום זאת עושים עוול, כמו גזל הזולת, אזי מוסתר ה´ בעולם. כפי שאומר הנביא ישעיה[6]: " בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ". הנביא מתרה ומזהיר את עם ישראל עבור מעשי הגזל שלהם. הנביא מזהיר כי עשיית עוול, מסתירה את פני ה´ והסתר זה יוצר רוע אשר ישפיע על חיי העם.

למעשה העולם מונהג לפי הכלל; "השמים שמים לה´ והארץ נתן לבני אדם." לאדם ניתנה זכות בחירה ואלוקים מתגלה באמצעות מעשיו הטובים. איוב, הוא ההוכחה שאין אנו יודעים את טבע ההשגחה האלוקי. איוב שהיה צדיק נענש על לא עוול בכפיו. לכאורה סיפור זה ממוטט את תפיסת תורת הגמול האלוקית. באה הגמ´ בחולין ואומרת לנו כי הרוע בעולם קדום מימים. הסתר פניו של אלוקים ואי הרגשתו. כל אלו היו קיימים עוד בתקופת התורה. עוד כאשר אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת. הרוע בעולם נובע ממעשי האדם. אדם ביכולתו לשפר את העולם ולגלות את אלוקים בעולם וכפי שמסופר על איוב[7],"וישא ה´ את פני איוב וה´ שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו..."איוב אינו שומר טינה על רעיו ומתפלל עבורם. בעבור מעשה החסד של איוב והתגברותו על האגואיזם האישי, זוכה איוב להתגלות ה´, המתבטאת בקיום מציאות טובה יותר.

אחרית דבר-

בתקופה האחרונה קראתי ספר מדהים באנושיותו, "ימי שלישי עם מורי". הספר נכתב ע"י מיץ´ אלבוים. בספר מתגלגל תיעוד של שיחות בין פרופסור לפילוספיה לבין תלמיד נאמן, על מהות החיים ובעיות הדור. פרופסור מוריס שוורץ, האתאיסט היהודי, גוסס מניוון שרירים. במהלך הספר המורה והתלמיד משתנים. לאט, לאט מגלים הם את אלוקים. אלוקים מתגלה באמצעות מעשי האדם. מהספר יצאתי במסקנה שאהבה ודאגה לזולתנו הם הדברים החשובים ביותר עבורנו. באמצעות מעשים אלו אנו מגלים את אלוקים. לכן למרות עיסוקיי הרבים בזמן האחרון נטשתי את הכול בשביל יום ההולדת של אחותי היחידה והאהובה. עזבתי את הכול ונסעתי לביתי המרוחק מאוד. בסופו של דבר אהובינו הם החשובים באמת. כבר אמר הרב מנחם מנדל שניאורסון[8] זצ"ל;"אנחנו מוקפים נסים מכל עבר.עלינו לפקוח את עינינו כדי לראותם." למעשה הנס האלוקי וקיום האל נמצאים חזק במגילה. הנס הכי גדול הוא קיומנו. צריך לקרוא מחדש את הגמ´; "אסתר מן התורה מנין?!", מנין שהסתרת פניו של אלוקים, היא הדרך בה אלוקים מתגלה במציאות?! מגילת אסתר מראה לנו בפועל את מציאות ה´ באמצעות ´הסתרתו´, כפי שזו מופיעה בתשובת הגמ´, ומלמדת אותנו באמצעות מעשי אסתר ומרדכי שככל שנעמול ליצור עולם אוהב יותר, עולם מוסרי וערכי יותר, כך נגביר את מציאות האל בעולם, עד אשר נזכה לראות "פני אלוקים", אלוקים אשר מתגלה מקרבנו.