ימי-תשובה, תשרי תשס"ו
לפני שבועיים, ביום שלישי בלילה, דוד שלי -אח של אבא- הלך לעולמו. אחרי חמש וחצי שנים שהיה נשמה חיה ותוססת הכלואה בגוף מת לחלוטין בצורה מבעיתה ממש, כלצדו תמיד עמדה אשתו מלאך א-להים בדמות אדם, ממש! באה להם גאולה, גאולה לו מייסוריו וגאולה למשפחה מחיים מטורפים וממש לא נורמליים.
בשעת הלוויה, עמדתי צמוד לאבי אשר בכה בקריעת-לב, וכמובן שהצטרפתי לדמעותיו. עם זאת, השפיות לא נאבדה, ותוך-כדי "צידוק הדין", הבנו והצדקנו עלינו באמת את הדין הקשה.
כשחזרתי הבייתה, נזכרתי -איך לא- בקטע "אמן יהא שמיה רבא", שכתבה שירה שנה שעברה לאחר שדודהּ נפטר חמישה ימים קודם יום-הכיפורים בשנה שעברה [בפורום בנ"ע בכיפה, http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=679239].
ביום ראשון בלילה, כמנהג חסידים לומר את סליחות "י"ג מדות" בליל יום שני או חמישי שבעשי"ת, הלכנו לסליחות אצל הרֶבֶּה שלנו, אדמו"ר מבויאן שליט"א.
שכחתי להביא סדור סליחות, אז יהודי מבוגר שעמד מאחורי, הביא לי סדור "סליחות המבואר", היו לו שניים כנראה.
אמרנו את כל הסליחות וכשהגענו לפזמון י"ג מדות, פשוט נשברתי, ואני רוצה לתאר זאת בפניכם.
שליח-הציבור קורא את הבית הראשון בפיוט. וכל הקהל חוזר: ה´ ה´ א-ל רחום וחנון... ואני אומר זאת בשיא הכוונה, י"ג מדות של רחמים.. אוי, רחמים..
בבית הבא אנו מקדימים את הש"ץ: אזכרה א-להים ואהמיה. בראותי כל עיר על תילה בנויה.. ואני רואה את ערי הרצועה, עזה וחאן-יונס מתנוססות בתפארה.. ואני חושב על הבתים ביישוב שלי ועל בית-הכנסת שלנו שמחשבות רבות חשבתי עליהם בתקופה האחרונה.. ועיר הא-להים מושפלת.. ובראשי עולות התמונות האחרונות שראיתי מגג בית-הכנסת בכפר-דרום.. ומחלונות האוטובוס הארור ההוא.. מושפלת עד שאול-תחתיה.. ואני רואה לנגד עיני העצומות את הרס הבתים במורג, נווה-דקלים, כפר-דרום ועוד.. אוי, עיר הא-להים.. ובראשי תמונות הפורעים הערבים על גג בית-המדרש של ישיבת ימית.. והתמונות משריפת בית-הכנסת בנצרים.. והדמעות זולגות ללא הרף.. "מאנה להנחם".. והתמונות ניצבות לנגד העיניים והבית הנוראי הזה חוזר בפי ונשנה ונשלש.. וממשיכים: ובכל-זאת אנו לי-ה ועינינו לי-ה.. ואני חושב על כל היהודים שעונים "יהא שמיה רבא מבורך" ששירה כתבה עליהם.. והדמעות ממשיכות לזלוג.. הש"ץ חוזר על הבית וכל הציבור משתפך עמו בבכיה..
מדת הרחמים עלינו התגלגלי.. רק רחמים.. ומי יודע מה עוד צופן לנו העתיד.. אנא, שרק יהיה ברחמים.. ולפני קונך תחינתנו הפילי.. תחינתנו היוצאת מממעקי לב.. ולוואי שתפול ותשבור ותקרע כל המחיצות.. ובעד עמך רחמים שאלי.. אוי, בעד עמך.. באיזה מצב קשה עמישראל שרוי.. אוי ווי, בקשי רחמים עליו.. שנחזור למוטב.. כי כל לבב דַוָי וכל ראש לחֳלי.. הראש מעוות והכל נמשך ממנו.. לבבות ישראל דוויים, והראש חולה.. חולה מאוד..
תמכתי יתדותי בשלש-עשרה תבות.. ואני נזכר באמירת י"ג מדות על גג בית-הכנסת בכפר-דרום בתפילת שחרית ביום האחרון, איזו עוצמה.. ובשערי דמעות.. והדמעות ממשיכות לזרום.. כמה דמעות נשפכו בשנה היוצאת.. כי לא נשלבות.. ואני מצליח לראות מבעד לדמעות את הפרוש ששערי דמעות לא ננעלים.. כמה סמכנו על דמעותינו.. לכן שפכתי שיח פני בוחן לִבּוֹת.. ואני נזכר בדברים ששמעתי לפני שעה קלה בשיעורו של הרב אלישע ווישליצקי על השיח של "עני כי יעטוף", שיש להמשיך את השיח מבפנים ומבחוץ.. ואני רואה את הבנות בנווה-דקלים בבכייתן "ולפני ה´ ישפוך שיחו".. בטוח אני באלה.. הדמעות נראות עוד וקיימות.. ובזכות שלשת אבות.. ואני חושב על ההבטחות הגדולות על הארץ לאבותינו.. "לך אתננה ולזרעך"..
יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות.. הרי שמעת בשנה החולפת בכיות לאין ערוך.. ואני בטוח ששמעת.. ואני רואה מימיני אברך מבוגר שופף דמעות, ואני חושב שבטח המצב שלו בבית רע.. אולי קשה לו עול הפרנסה.. שתשים דמעותינו בנאדך להיות.. שלא תלכנה ריקם חלילה.. אנא, שמור דמעותינו לשעת צרה אחרת.. אנא, שלא יאבדו.. ואני נזכר בסיפור שחיים כתב בזרעים על סף הדמעיות.. ו-ת-צ-י-ל-נ-ו מכל גזירות קשות אכזריות.. שחלילה יכולות להתרגש עלינו.. הרי כולם כבר מדברים על היישובים הבאים.. אנא, תצילנו.. כי לך לבד עינינו תלויות!!
ולאחר שאני מנגב את דמעותי בנייר הטואלט שלי, אני שם לב שסדור הסליחות רטוב מדמעות...
לקראת סיום הסליחות- לשני הקטעים של "עשה למען" ו"עננו"- הרֶבֶּה יוצא מחדרו, ואני רואה בו שליח אצל ה´ יתברך, וכשגבו כנגדנו הרֶבֶּה פותח בנחת: א-ל רחום שמך.. בנו נקרא שמך.. ואני חושב על קידוש השם שעשינו במאבק.. עשה למען בריתך.. אוי, הברית שכרתת עם אברהם והבטחת לו את הארץ.. עשה למען גדלך ותפארתך.. ואיך חולל שמך בכניסת פורעים נבזיים בבתי מקדשיך והשחיתו וחיללו את תפארתך וגדולתך.. עשה למען הודך.. אני רוצה כבר לראות את כבוד שמיים בעולם, הודך... עשה למען לימודך.. ואני חושב על כל התורה הגדול שהיה בגוש.. ואני רואה את מאות התלמידים ב"תורת החיים".. והמאות בכפר-דרום.. עשה למען מלכותך.. ואני חושב על המאבק שהוכתר ע"י נוער הגוש כמאבק למען המלך.. ועל הסיסמא: ה´ הוא המלך!.. ומי מעז להלחם במלך?.. והזקן הכסיל מורד במלך.. עשה למען רחמיך הרבים.. כמה רחמים ביקשנו.. כמה רחמים אנחנו צריכים ממך.. עשה למען אברהם יצחק ויעקב.. הם וודאי זועקים וכואבים בכאבנו.. כואבים את הפרת השבועה והברית.. עשה למען שממות היכלך. עשה למען הריסות מזבחך.. ושוב עולות כל התמונות הנוראיות של ההרס והחורבן.. חילול בתי א-להינו.. עשה למען הרוגים על שם קדשך. עשה למען טבוחים על ייחודך.. ואני חושב על חמש שנות אינטיפאדה.. כל הקרבנות שנלקחו מאתנו.. ואני נזכר בהלוויה הגדולה לקדושי הגוש.. עשה למען באי באש ובמים.. ולמרות שאין זו הכוונה, אני חושב על החיילים שעברו דרך צמיגים בוערים בנצר-חזני.. ואני חושב על העשן המיטמר מנצר-חזני וראינו אותו בכפר-דרום.. והאש הרבה בחומש.. והבתים השרופים בנווה-דקלים.. ואני חושב על המים השקופים והכחולים שהמשטרה ירתה עלינו, כשהיינו על הגג.. עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו.. ואני נזכר בחייל שסיפר ברדיו שנכנס עם חייליו לבית בנווה-דקלים והאמא חלצה שד והניקה את בנה הפעוט.. עשה למען גמולי חלב שלא פשעו. עשה למען תנוקות של בית-רבן.. ואני רואה את כל התנוקות והילדים שבכו לעיני החיילים והשוטרים.. ואני חושב על הטראומה שתלווה אותם כל החיים.. עשה למענך אם לא למעננו. עשה למענך והושיענו.
עננו ה´ עננו. עננו א-להינו עננו... עננו מלך מלכי המלכים.. ושוב אני חושב על הסיסמא העצומה כל-כך, ה´ הוא המלך!.. עננו עונה בעת צרה עננו... עננו אבי יתומים עננו. עננו דיין אלמנות עננו.. ואני חושב על כל היתומים והאלמנות מהשנים האחרונות.. ואני חושב על יתומים ואלמנות חסרי-כל, כי אין עוד אבא שיביא פרנסה הבייתה.. ואני נזכר שהרב שרייבר סיפר לנו כשזחזר ממשפחת איובי, וראה את האלמנה והיתומים נעקרים באכזריות עד זוב-דם מביתה.. עננו בעת רצון עננו.. ואני חושב על ההבדל ש´עת צרה´ היא שעה שלנו צר בעוה"ז, שבעיניים האנושיות זה נראה כך, ואילו ´עת רצון´ היא כשהוא ית´ רוצה וחפץ לקבל את תפילותינו.
...מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים. משמיעי תפילה השמיעו תפילתינו לפני שומע תפילה. משמיעי צעקה השמיעו צעקתינו לפני שומע צעקה. מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות.
אני מחזיר את הסדור לבעליו, מודה לו ומתנצל על הרטיבות שהכנסתי בו, אך אדרבא הוא אומר שעדיף כך.
תגובות