כן זה שוב אני...
שוב אני שואלת,שואלת ושואלת ותשובותיי מתעכבות להגיע
ואני כאן מבכה על דבר שהיה -היה לא יחזור!
בין שורות ריקות בין המבטים החודרים בין השקט שסורר פה
פה- בלב!
לב? כן, לב! כמה זמן שלא בדקתי מה קורה שם ואולי עדיף שלא אבדוק
מחפשת יציאה מפלט מקום לברוח-ואין! אני לא מוצאת...
ושוב אני כאן ושוב אותו הסיפור ושוב הדמעות בגרון-חונקות!
ואתה בשלך אינך שומע, רואה או מדבר
אתה בשקט ורק מבט אחד מלגלג ורק ציחקוק-כל כך פוגע כל כך מציק!
ועל פניך מתנשא בחצי עין חיוך הניצחון מין גאווה לא מוסברת.
ואתה עטוף באלפי מסיכות ואלפי פרצופים!
ואני ממשיכה ללכת לא עוצרת לא רואה... יודעת בתוכי שאותי שוב לא תעצור ...
שוב לא תביס ושוב לא תגרום לי לסבול...
ואני ממשיכה לכתוב ולא מגעגוע יודעת שלא תקרא את זה ובכל זאת אני רוצה שתדע שזה רק מאכזבה!
תגובות