אומנם גדלתי לבשתי בגרות

 

אך זכרון ילדותי בליבי חרוט.

 

ומתוך זכרוני עולה לה דמותך

 

וצלילים ענוגים שבקעו מגרונך.

 

בוכה בגרותי על זכרון הילדות

 

וליבי שאהב ניגוניך עצב


בוכה בגרותי, מאנה הינחם

 

כי חלל שיריך, לליבי כאב


ואוזניי אהבו שמוע קולך

 

ומיתריי אהבו שירתך פזם


וכעת, לא אשמעך- כי נדם לבך

 

ורק ניגוניך עודם...