אני מהלכת לי בין זכרונותי
מתמהמהת פה, מדלגת שם
והינה אור זהוב ונעים-
ילדות נשכחת.
אני פוסעת קדימה, מהססת, נרגשת
זמן כה רב לא דרכה שם כף רגלי
שנים ששכחתי, תמימות שהדחקתי
צפים ועולים במטושטש בזכרוני
אוסף החרסינות, הדובי שעל המיטה
אושר ,תמימות של ילדה קטנה
אך הזיכרון מעומעם הוא
נשכח מהלב
והיום אני אדם אחר, בוגר
והאושר,
והתמימות
הם רק בגדר ילדות נשכחת..
תגובות