אני זוכר אותך רצה
עם התיק והמעיל האדום
היית פרועה
כול מה שבא ליד לקחת
וכול מה שלא, זרקת
הייתי מביט בך
כמו אל חלון ראווה
שואל
מתי תשברי את הזכוכית
והכל יתקפל
אל תוך רגע אחד
אחר כך זה יתפשט
בתחנות רכבת זרות
היית נעמדת
ומחייכת
לאלה שישכחו אותך אחרי שנייה
ורק אני הייתי מביט בך
מחכה שזה יתפרץ
ויהרוס עוד נחלה
שהיתה שמורה רק לנו
אני זוכר אותך
הולכת בעיר
עם ג´ינס קרוע וחצי חולצה
לא היה איכפת לך
שיש מישהו שמאמין שזה אמיתי
ולא היה איכפת לך
שהשקרים הם דומים
ושמישהו מאיתנו נפגע
יכולתי להאמין בכול זה
ולספר לך
מה באמת נכון
בלונדון בכיכר
ישבת עם כולם ושתית
כאילו את אחת מהן
הם לא שמו לב
שיש לך מבטא זר, ותיק מחנות בתל אביב
את לא שמת לב, שהתחילו איתך שני בחורים
אני זוכר את עצמי מביט בך
ושואל
איך חיים, חיים כאלה
יש בהם משהו אמיתי
ואחר כך דמיוני
זה בסוף מתיישר, ככה נגמרים הסרטים
ואחרי חצות, נכנסת לחנות
קנית קופסאת סיגריות
הדלקת שתיים ביחד
והגשת לי אחת
שאלת אם אני מאמין בחיים או שאני רק חי אותם
לפני כמה שבועות
פגשתי אותך בעיר
את לא הכרת, היית רחוקה
גם תיק שחור, וחצאית עם גרביונים
עצרת מונית בפנייה הראשונה אחרי כיכר העיר
עם פלאפון ביד
ביקשת מהנהג שייקח אותך אל המשרד
וביקשת שלא יעשן לידך
אני עמדתי מאחורי המונית עם האופניים
מביט בחלון הראווה
שואל מה הפסדתי, ולאן זה הולך עכשיו
אוטובוס התיז עלי שלולית
ונזכרתי איך פעם מצאתי אותך ישנה בפארק
סיפרת שאת אוהבת את החיים, אבל לא מסתדרת איתם
תגובות