על ספסל לבד חושב על יום מושלם
טיול בגן חיות היה שם כל עולם
צביטות בנחיריים, מרחץ דמים מחופש לאביר
לא מהסס את האצבע כוסס, נופל על ברכיי
מהלך בערב הידיים קשורות לא היה שם סימן-
שיגיד לי שהגיע יום הדין, שיפתח הרדיו על שיר געגועים
ולבד זה הכי קרוב יותר זמן עם עצמי יותר זמן לישון
כי זאת השורה התחנונה לישון בשקט
תשבץ בצבעים, לוחות מרוסקים
מוח נשפך מגולגות ונחבט באלת ביריונים
דם על הקירות לילה, הזיות, אבוד בין הקולות
נופל אל תוך השקט האור קצת מסנוור
לומד לחיות בערך עם שקע מצמרר
מזודה מלאה כסף ריח של שוטרים כחולים
היא כתבה על קלף שרוף העתיד הלא נודע
היא מאושפזת כבר שנה והעליה יותר קשה
תפוס את החלום שלך הוא כל רכושך כעת
נשארת לבד בעולם, בלי קיום בלי תכלית
אתה מביט בה בעניים עצובות ויודע שהיא לא תהיה שלך
מכל הבנות בעולם, מכל הפקקים בעולם רק אני שקית שוקו
נפרד מהחברה שלי בפעם השלישית מרגיש חרא אבל יבש
וזה יותר טוב מכלום אין לך חלק ביקום, אתה לבד בלי תכלית
מגרד את הקירות, בולע מנורות שבורות, עם אצבע מונפת למעלה
מדליק סיגריה, עף עם הרוח טובע בשלכת, הזמן עוצר לשני רגעים
מתנפנף כמו דגל עזוב יום אחרי יום העצמאות האחרון שעבר
לא נוסע למקום אחר אני עדיין כאן כמו שיכור על אוניה טבועה
והידיים צלקות, מראות מה שמראות, דופק על החלון שובר את התריסים
בין צדק לעלבון בין שקר לחזון, אין מנורה על השלט אין יציאה
נעלי בית עם פרח, כדורי הרגעה, גבינה 5 אחוז אישית לכל מטופל
קלפים ברוסית , זקן צרפתי, ערבי נוצרי עם שם של שד, כולם נופלים
יש יפים יותר אי שם במערב המדינה איפה שכבר הפסיקו לספור את השקיעות
רוצה סיבה שבשבילה שווה לחיות, היא מאושפזת כבר שנה, בעלה של גליה דוד
גרזנים על הצוואר עוד לא מאוחר, לקפוץ אל תוך המים ולעצור את הנשימה
תביא איתך את אישתך, כמו השותף הרוסי שמעיר אותך בשעה שבע
כדורים להמונים, זירקות לישבנים, חום משובח בגוון הררי אני שווה עכשיו
יש לי כוח לכתוב משהו אז כנראה שזה שווה את זה כנראה שזה בסדר
בוא ותישאר הרכבת תחכה, תרים ידיים אל השמיים תרגיש מחובר
בעינייך מתגלה לי עצב אמיתי, אל תבכי ילדה זה יעיר את השכנים
דיכאון ועצבים, לוח שחמט עם כלים, השולחנות עפים הכיסאות שבורות
סיכזיופרן מחכה לנסיכה שלו בתחנת האחיות הקרובה לביתכם
אז לפני שאני קם
שיראו אותי כולם
אני אטבע בתוך הים
אני אשתוק כמו כולם
אני לא זוכר את הזמן
מהמיטה אני יותר לא קם
ואל תפנה גבך אל הגן
מה שיתיבש ממך זה דם
אתה תמות ביום שבת
הם קוראים לי ואני עונה
לפני השקט שמגיע אני עוטה מעל רוחות, ויוצא בלי חרבי ליום המלחמות
ואורן טוען שהמלך חי הוא מבטל את ההאשמות בחיוכים זרוקים
וקר לו הוא לובש רק שתי שכבות, כך אמרו כל האימהות שהיו באיזור
נפרד ממנה, ככל שנשמתי יותר כך נשמתי תצא לבורא כל פעם מחדש
ועיגולים של כבוד לכבוד מי זה? ניצני תאורה בשדה תעופה
יריות מאחור , התגלות אלוהית אף אחד לא מאמין לי, הם שמעו שטן
וידיות בדלתות מסתובבת, בחריקת דלתות נשמתי נשימות כבדות
למה לא אמרתם לי שהשקט הגיע, חשפנו כל חולשה שניתנת לזיהוי
גילנו פחד מחתולים שחורים שזרוקים ברחוב עוד מאמצע אפריל כשפסח הגיע
לא חשבתם שאני יפתיע ואשרוד עד עכשיו? הגללג התהפך
זאת הנחמה היחדיה שאני נוגס בשארית כוחתיי נופל אל תוך תהום
סורק את השטח בעינים עצובות מלאות דמעות של אמצע נובמבר
לבד רק עם הצל שוב מתנצל הכוח שהיה לי פתאום מתערער
ונופל קדימה על הברכיים הידיים כבולים באזיקים מתכתיים
יש לי משימה יש סיבה לזה שכבר אין לי תקנה בעולם הזה
אני אשב בשקט בקירות מרופטים מלאי צבע מהפסח שעבר
ואני נגמר עם כל נגיעה רכה שלך שאת רוחי היא משגעת
המכנסיים קרועות מראות מה שמראות ועכשיו זה הזמן להיעלם
הכל יהיה טהור כולם יחבשו כובעים שוטים נפסע בשקט בלי מילים
ליבך יפעם כמכונת ירייה ואז כולנו נתפספס ונחיה באושר
כי יופייך לא נמדד בקילומטרים בסנטמנטים הוא נמדד
והסרט ממשיך כי בליבי אין מועקה טיפות של קרח עפות עליי
קניתי נעליים משומשות וגרביים יש לי רק זוג אחד
