בספרי היסטוריה תקופות שעברו כותבות פרקים של כאב בדם אנושי; גאווה אנושית עוסקת בהשמדת עצמה. הָראינו, אך לא למדנו דבר: אם לא נשתנה, בדמינו יכתבו אחרים את פִּרְקֵינו.      (לא שיר, לא מונולוג. סתם אמת הזויה)