לא יכול להתנתק מכול מה שקורה סביבי לא יכול לצאת להיות מישהו אחר הזמן חולף לאיטו ותמיד יש מקום אחד שלא הייתי בו רציתי לספר לך על כול הפחדים החלומות שגנזתי אבל את בחרת להיות מאושרת ולא יכלתי לבוא, להפריע לך לא יכול לצאת מהחדר בתחושה של ניצחון זה מה שיש בו ומה שיש בי רציתי שהזמן ייעלם שהוא לא יפקח יותר אבל כול רגע שחולף לקח איתו משהו כמובן מאליו ואני לא הצלחתי להבין מה ואיך להחזיר אותך איתו את עמדת ממול ולקחת את הכול, כאילו זה שלך אין שום גבולות ואין שום שערים לסגור אני לא יכול להתנתק מרגע אחד שמעולם לא השתנה ואולי עכשיו זה מאוחר ורציתי לספר לך על הכול איך אני עומד כול לילה מול המראה ומדמיין שזו את שמביטה בעיניים שרוצות לגלות את הסודות אבל אין בי דבר שמסתיר ממך לא הצלחתי לספר לך איך חולפים הימים, והזמן עומד על שלו את נכנסת לחיים ועכשיו את לא יכולה לראות את החוץ לא רציתי לקלקל לך את הזמן שעומד לרשותך יש מעט ממנו ואם תאבדי קשר, הכול ייעלם ויש משהו, שבוודאי מבחין בי עכשיו רוצה לגעת, אבל היד מתעקשת להישאר בתחומי אולי זה הפחד שלקח אותי ממך אל מקומות סגורים ושם, ביני לבין הקירות אין דבר, רחוקים לא יכול לצאת מתוך הגוף שלי מתוך התחושה של הסוף המתקרב ואת עומדת שם, רוקדת לאט בין נגיעה לנגיעה הרצפה רועדת יותר רציתי לספר לך על פחדים כתובים ואת בחרת להיות מאושרת לא רציתי להראות לך את הגבולות איך הם בוערים בלילות לא נותנים לצאת ואני מתקרב עד לאן שהמחשבה מאפשרת אחריה אין דבר שמגן רציתי לספר לך איך שירים עצובים נשמעים אבל, הריקוד הזה היה שלך לגמרי לא יכול להוציא אותך ממני בלי להרגיש את טיפות הזיעה נוטפות מסע של בדידות ואבדון בסופו, אביט אלייך כמו בתמונת זיכרון ואת אומרת לי לפעמיים בשקט, בלי קול אם תרצה לראות איך זה להיות בצד השני תוציא את הראש מהחלון לא יכול להתנתק עכשיו מעצמי בלי להרגיש שאין לי דבר רציתי לספר לך איך זה להתעורר בבוקר בלי שהרצון מוכן לכך אבל את כבר היית מאושרת, זה היה מאוחר.