בונה לעצמי בועה
ובנתיים מסתובב
בלי כוונה
סביבך או סביבי
והבועה תתפוצץ
רגע אחד לפני שאכנס אל תוכה
עכשיו יש שקט
אי אפשר לקחת ממנו הכול
ואת, באה אלי עם חיוך
לא יודע, אם זה מתוך ניצחון
או מתוך מבוכה של כאב
הוא אוהב אותך, ואת לא מבינה
לי כבר לא איכפת
שעוד רגע תיעלמי
אבל הבועה שבניתי לעצמי
מתפוצצת
דווקא שאני רוצה לברוח מכאן
מתבונן בתמונות
זה אני שתמיד נמצא באותו מקום
מחכה שתאהבי עם אותן המילים
מחכה שתחזרי ממנו
ביד ימין מחזיק את הפרחים
בשנייה נשען על הדלת
אולי היא תיפתח מעצמה
אני בונה לעצמי את הבועה
ברגע אחד, זה יבוא
רציתי שאת תהיי שם איתי
אם הכול היה קל כמו בסרטים
אז היינו רוקדים בשתיקות
תמיד יש סוף, ואחר כך משהו ברור מאליו
אני ידעתי, איך זה ייגמר
כמו בהתחלה, רק עם פחות סימנים
שיכולים לעזור לי להישאר שלם
ואת תחזרי אליו
בכול פעם, שתצטרכי משהו אחר
ולי כבר לא איכפת
שלעולם לא תבואי לכאן
אבל ברגע שאת באה
עם חיוך של מנצחת, או מבט של תבוסה
אני תמיד מבקש לא ליפול, על הברכיים שלי
בונה לעצמי בועה
ושם יש אלף חדרים
אני משוטט ביניהם
לא איכפת לי
שהזמן ימשיך, גם ככה אני אזדקן
ואת תישארי זיכרון אחד מכולם
אם הכול היה קל, כמו בסרטים
הייתי רוקד איתך, והכול היה מתנפץ
ואת תמיד באה, ברגע מאוחר
אחרי שהוא אמר לך, את מי הוא אוהב
ואת לקחת כול מילה, כמובן מאליו
ואותי, איך את לוקחת עכשיו?
