את הסיפור הזה שמעתי מאשה יקרה ששמה בלומה שדמותה נר לרגלי.
היה היה זקן חכם וחרוץ שעבד קשה על מנת להביא פת לחם לביתו.
בקר בקר היה משכים עם שחר, והולך לבאר המים אשר בקצה היער כדי לשאוב בכדו מים לאדונו. אולם, הכד כבר היה ישן וסדוק, ועל כן מחצית מן המים שהיו בתוכו נשפכו והזקן היה נאלץ לשוב על עקביו ולמלא פעם נוספת את הכד.
יום אחד, כשהיה בדרכו, פנה אליו הכד ואמר:
"זקן יקר, זרוק אותי. קח כד אחר במקומי. אין עוד טעם לקיומי, שהרי אני גורם לך כל כך הרבה טרחה, ולשווא הנך מבזבז את כוחך".
הזקן עצר מלכת ואמר לכדו: "הסתכל סביבך ואמור לי מה רואה אתה".
הביט הכד סביבו והשיב: "אני רואה שדה ירוק ובו פרחים מלבלבים, צבעוניים, באמת מקום מקסים!"
חייך הזקן ואמר: "הפרחים הללו שסביבך גדלים ופורחים בזכותך! כי בכל יום כשמחצית המים מתוכך נשפכים, הם מרווים את השדות ומצמיחים את הפרחים."
ומאותו היום, הכד כבר לא היה עצוב.
תגובות