העולם הוא פלא, כה אדיר, עצום. הוא מכלול אדיר של הכל או לא כלום. המוני פריטים קטנטנים, חלקיקים, מתמזגים, מתנגשים, נפרשים, נשכחים. מהלכת חרש בזה העולם, וכולה תוהה. מבטה נאלם. איך תוכל לחיות חייה, כך, כתמול שלשום, כל כולם הפכו סער פתאום. איך תוכל לטמון פניה עמוק בחול, להחליט לחדול להסס ולשאול, להציב מנעול אילם על הכמיהות. הניתן לכלוא חיים בתוך תיבות? לצוות עליהם דומו! אל תנועה! שקטו! הניתן לבלום את לב הרצונות, לעצור פיתוח, תאוצה, כיוון? מהי זו הדרך? מהו יעדה? להיכן תיקח את הולם לבבה? היש בעולם זה כוח, שיכול לעצרו מלכת? דרך להקפיא זה היקום??? ובן אנוש יוכל לו, לאותו מורה הדרך, האומר לו בבירור לקום??? באדם יש כוח כה אדיר מופלא, להבין, לסלוח, טעות או נפילה. כל אדם הוא פלא, מיוחד בזכות עצמו, אך האם יוכל לברוח מצווי לבבו? כה מורכב הוא העולם, משונים הם בני האדם. ואם באחד לא קל לחיות, היחיה אדם בשני עולמות?