פתאום
הכל נראה לי
בנאלי
או לפחות
וירטואלי
רוצה לצעוק
נשבר לי
אבל בעצם
נגמר לי
האמת
בסוף הכל
פוטנציאלי.
[ זה שיר שגם הלחנתי וכשזה עם הלחן, זה יותר חזק...]
טל בת רא"פ
-
כותבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תיאור כל כך יפה שבא לי לבכות... [ליצירה]
- [ליצירה] שיחקת אותה. בתור 'ילדת בית כנסת'- כלומר ילדה ששהתה הרבה בבית הכנסת כל ילדותה והסתובבה בין כל (רגלי האנשים...) עזרת הגברים, מה שכתבת כל כך מתחבר אליי... [ליצירה]
- [ליצירה] הקצנה היא דרך להעברת מסר. נראה לי שהבנת אותי בכל מקרה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרות למיניהן: א. אני לא בזה לקונפורמיזם וכו'. אני מקבלת את הסטטוס קוו כדעה, כמו כל דעה אחרת. אבל עם זו, קשה לי להסכים. (תחפשו במילון את המושג 'פלורליזם' ואז זה יהיה יותר מובן...) ב. בניגוד לנשמת אני חושבת שאי עשיה, או יותר נכון, התמודדות בצורת שאלה או החלטה אמיצה לשנות, זה לא חילול ה'. לדעתי חילול ה' זה לפצוח במעגל האשמות אבסורדיות כלפי אנשים שלא מקיימים בדיוק את מה שאומרים להם מפני שהם חולקים על כך באופן עקרוני/רוחני/פנימי, לאו דווקא מסיבות פרקטיות/חוסר חשק/זלזול וכו'. אף אחד לא אוהב כש 'מתערבים' לו במסורת. זה מובן בהחלט. אך יש לזכור כי היהדות בראש ובראשונה, לדעתי לפחות, היא רוח מסויימת שמקויימת ע"י בחירה של אנשים לקיימה באורח חיים מסויים. ישנן קבוצות חרדיות שאף יאמרו שהשתתפות בפעולת בנ"ע מעורבת זהו חילול ה'. כלומר: ע"פ המשוואה הלא השוואתית הזו שמבוססת על הרבה סטריאוטיפים,( אולי שגויים?!), נשמת לעומתי היא חרדית לצורך העניין. ג. הרבה מהדברים שאני לכאורה מחללת את ה' באי עשייתם הם דברים שלא מסתדרים עם עקרונות אחרים שלי כדוגמת פמיניזם (לא במובן של גברים ונשים הם בדיוק אותו הדבר, אלא יותר כשוויון זכויות והכרה בכך שגברים ונשים הם לא בדיוק אותו הדבר, אך מסוגלים לפעמים לאותם דברים למרות הפער הפיזי/נפשי וכו', ולשניהם מגיע לפחות הזדמנות שווה להוכיח את עצמם.). כיסוי ראש לנשים אחרי החתונה לדג', זה דבר שמתנגש עם עקרונותיי הפמיניסטים. וזה (התנגשות הערכים), יכול להרחיק לכת לדוגמאות בנושא 'קול באשה' או בנושאי לימוד גמרא לבנות, ספירת נשים כמניין, קריאה בתורה וכו'. ד. הקיצור, חילול ה' הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין. לדעתי עצם הדיון, עצם השאלה, עצם הרצון להביע את עצמי בתוך היהדות ועם זאת לשמור על יהדותי, זה קידוש ה'. אין כאן רצון ילדותי למרוד בערכים שעליהם גודלתי (די טוב האמת...). יש כאן רצון לפתח, להרגיש שייכות אמיתי ולא רק מפני שזוהי 'הדוגמה' (השאלה ממושג נוצרי -קתולי לצורך העניין. ניקוד של זה- חולם בו'). יש אנשים שיקראו לזה 'להתחבר'. וכן, לפעמים יש צורך ללכת כביכול נגד המערכת כדי שבסופו של דבר תהיה חלק ממנה באופן עמוק, באמת מתוך הסכמה ולא מתוך כפייה של החברה. ה. נראה לי שהנקודה הובנה. אם לא, אז חבל... (ואתם מוזמנים לפנות אליי, בכיף.) [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא לי נראה שהאמא שכחה את עצמה והפכה להיות אשת איש ואם לילדים בכל התהוותה ביום יום. כלומר, היא לא מוזכרת בהקשר של אינדוודואלית אלא רק בתור מישהי שקשורה למישהו (בעל, ילדים) ואם לא יהיו אלו, לא תהיה בכלל. זה מעוות ובכלל לא קשר אידיאלי בעיני. ושלא נזכיר את העניין שנשמע שהיא לבד (!) במערכה. ניצול לשמו. זה כבר ממש מעוות!!! לא ככה אמור להתנהל בית!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מ-ג-נ-י-ב [ליצירה]
- [ליצירה] חבל להוסיף את המשפט האחרון, הוא מקלקל את האווירה. אבל עדיין: נוגע, מוכר ומעורר סימפטיה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה. הרגשתי שאני ממש שם... [ליצירה]
- [ליצירה] שמעתי משפט: " חברו הטוב ביותר של הכותב הוא פח הזבל ". אני לא כל כך מסכימה כי אם אין טעויות אז אין מאיפה ללמוד. אנחנו צריכים לשמור את החומרים הפחות טובים שלנו כדי ללמוד מהם. כמו כן, כמו שאמרו קודמיי, תמיד אפשר לתקן יצירה, אם היא בזבל קצת קשה לתקן אותה... ואני רוצה להביא משפט משלי : " חברתו הטובה ביותר של הכותב היא המגירה ". לא חייבים לפרסם כל דבר, אבל בכל זאת כדאי לשמור אותו... [ליצירה]
תגובות