כל הזמן אני שומע משפטים כמו "אני מתנדבת הרבה זמן עם חרשים,ואז אני שואל כמה זמן את פועלת בתחום וכמובן שהיא עונה לי אל תשאל הבן השלישי שלי נולד חרש ומאז הבנתי שאני צריכה לתת את תרומתי לחברה"
או " אני כבר כמה שנים עוזרת במועדונית לנשים מוכות, ואז אני שואל איך הגעת לזה? ואז היא אומרת כן, הבן שלי נהרג לפני כמה שנים והחלטתי מאז שאני צריכה לעשות שינוי בחיים, עד אז השקעתי רק בבית ובילדים ועכשיו אני תורמת לחברה ומרגישה שאני מקדמת אותה לעתיד טוב יותר"
ואני כל פעם שאני שומע את הסיפור הזה בצורה כזו או דומה לה אני שואל את עצמי האם אנחנו באמת צריכים שאלוהים יביא עלינו אסונות כדי שנשפר את דרכנו או שאנחנו יכולים להבין לבד שהחיים האמיתיים/הנכונים הם חיי נתינה ועזרה לזולת ולאנשים שקשה להם, ולצערי בד"כ אני רואה שהאשים שעכשיו משקיעים את כל חייהם בעזרה לזולת לא היו עושים זאת אם לא היו עוברים את החוויה הקשה שעברו.
תגובות