סיפרו לי שאם אלך שלושה ימים
בין הרים וגאיות במדבר אגיע
למעיין שמימייו שקופים וצלולים
ואין כמוהו,
בעודי הולך אל היעד הנכסף
אני מדמיין לי את גן העדן המושלם
שבו נוה באמצע המדבר עם מעיין
צלול.
הגעתי, כולי מלא התפעלות והתרגשות
מהמחזה המים שקופים וצלולים דבר
שלא ראיתי אי פעם.
אני נסחף ברגשותי ומתקרב ליעד על מנת לחוש את המעיין בידי. אני מרגיש שהלב רוצה לטבול במים על מנת לחוש את המעיין בכל האברים.
קפצתי למים. הרגשה של התעלות שמיד אחריה מתחלפת בתסכול, אני מתחיל לחשוב שנסחפתי עם רגשותי, ועכשיו המעיין נראה לי כלכך חומרני שהנה כולי נוגע בו ומרגיש אותו, אבל אני יכול להכיל רק את החלק שאני נוגע בו ואני חושב לו הייתי עכשיו רואה את המעיין מלמעלה וחש אותו בשכלי בצורה מופשטת, את כולו ולא רק את חלקו כמו עכשיו אבל מה לעשות שליבי ניצח במאבק עם השכל ושכלי התעורר מאוחר מדי
ונשאר לו רק להתאבל על האובדן.
תגובות