חן ומאור פנים – זאת זיוה. קול פעמונים אני שומע. כמה יפה העולם, זיוה, כמה יפה ומשובב. מהו זה שעל פנייך כך שפוך? מהו זה הקסם, קוסם לי ושופע מהו זה שבגללו נפלתי כך שדוד? שבוי בקסם השוקולד, במכחולי ארצה אותך לצוד והנה, אבדה לי דרך. ברשתך אני לכוד לכוד. מכולן זו את שידיי פרושות אותה לחפון וצמאות שפתיי לנגוע. את היפה בנשים, שכל כך חבל על הזמן