הבדידות מתחילה מרגלי הספסלים.
בשדרות בן- גוריון,
ומשם היא צומחת
בגזעי האנשים הנשענים
בגבם על הרוחות המשוטטות,
הזורעים קוצי חרדה,
בתנוכי העצים השורטים,
בציפורני צמרותיהם,
את בהונות העננים,
הנושאים באמרות שרווליהם,
שקים בודדים של גשם,
הבדידות מתחילה
מקמטי העננים.
תגובות