בבואי לפוש בים
עליתי על אחד הגלים
נשא אותי עד הנה
על גביו
פרש כנפיו
עליתי גבוהה גבוהה
חזיתי בנפלאות האהבה.
תוכנו שצף בי ,
הציף אותי במימיו
בעט בי
ובעטיוֹ הוּצפתי
ונוּפַּצתי לרסיסים חזרה לחוף.
[ליצירה]
אני אנסה להסביר
זה שיר שמדבר על הזמן שמתמסמס לו מבין האצבעות , שברוב הפעמים אנחנו לא מרגישים בו ורק לעיתים נדירות , ברגע של התבודדות - למשל בחוף הים בין הסלעים- מרגישים תחושה של פספוס על כל מיני דברים שקרו או לא קרו בחיינו , בעיקר בתחום האהבה..
מקווה שברור יותר ותודה על ההערה..