דימה היתה דמות שולית, היה לי מן קו אדום על הפנים שאמר "אל תסתכלו עלי, אני בסה"כ הערת שוליים" (מאוחר יותר הקימה להקה בשם נוער שוליים). מרים שכבה בחדר התאוששות. זה לא פשוט, ניתוח לתיקון מוח. מנשה דרש כבר מזמן שתלך לבדוק את זה, אבל צלי המהדקים היה השיא. לאחר שעתיים פתחה מרים את הסנטר, היא ידעה שאמורים לפתוח את העיניים קודם, אבל משום מה זה נראה לה לגיטימי. הסנטר בהה במנשה כלא מבין, והאמת היא שהסנטר באמת לא הבין, זה לא תפקידו. לפתע נכנס פרופ' שור "בו!" "האאא, הבהלת אותי!" צווח מנשה. מרים התעוררה. "הסיבה היחידה שהבהלתי אותך היתה שהמחבר כתב שנכנסתי לפתע, ואם הייתי בא סתם כך זו לא הייתה הפתעה..." מרים סגרה את הסנטר. "איפה אני?" שאלה מרים. "עברת ניתוח לא פשוט" ענה פרופ' שור. "ומתי אני אעבור את הפשוט?" פיסקה מרים מחדש את משפטו של פרופ' שור. "טוב, אף ניתוח לא משיג הצלחה של 100%" אמר מנשה. "אני ראיתי שם אור לבן" חשפה מרים פרט מקדם. "הא, תרגעי, צילמנו בוק שלך בזמן שישנת. זה הפלאשים שראית." אמר מנשה. "צילמתם את הסרט 'בזמן שישנתי'? אללי, עשיתם לי ניתוח לשינוי הסנדרה בולוק!!!" קראה מרים בתדהמה מלאת האשמות. מנשה התאלף! "שב" קרא פרופ' שור. מנשה ישב. "תן יד" קרא פרופ' שור. "זה ידרוש ניתוח לקטיעתה, לא?" ענה מנשה. "כן, אבל זה חלק מהאילוף שלך!" אמר פרופ' שור. "טוב, קח." נתן מנשה את ידו לפרופ' שור. 'כעת לא אוכל להחזיק 2 טלפונים סלולרים' חשב מנשה. פרופ' שור העניק למנשה עוגיה בצורת עצם. מנשה חשב לעצמו שכדאי לפרוש מהסיפור המופרע הזה מאחר שמאכילים אותו בזבל כל הזמן. "הב! הב!" נבח מנשה. "הבה נגילה?" שאלה מרים. "הב! הב!" נבח מנשה. "הבטחתם יונה? עלה של זית?" ניסתה מרים. "הב! הב! נשאר הב! הב!" אמר מנשה. "זה אתה מבלי סודות? אני לא מאמין, שיואאאוו, אני בהללללם (דגש בלמד)" קרא פרופ' שור. (יש לציין שפרופ' שור קרא עוד כמה דברים בחייו כמו 'פיסיולוגיה של התא', 'פיסיולוגיה של אתה' שהיה ספר ברוסית כמובן, וכו' אבל במהלך הסיפור הוא קורא עוד כל מיני דברים)