הדממה, הרוגע, החידלון... אני לא יודעת מה בדיוק גורם לי להרגיש הכי חיה דווקא בלילה?! אני לא יכולה להירדם! האדרנלין זורם, המוח עובד, המחשבות מתרוצצות, הלב פועם בחוזקה ורוצה לזנק החוצה והכול צועק- חיים!!! לרבים זהו סופו של יום ולאחדים זו היא רק ההתחלה... ועכשיו בשקט הקסום הזה, שקט שנוצר מעצירת העולם לזמן כה קצר. בשקט הזה יושבת אני במקום היחידי בעולם שבו אני מרגישה הכי אני, במקום שבו הקירות צועקים את שמי זוכרים את זהותי ועוטפים אותי בחמימות אין סופית- חדרי. "...ברדת החושך הסבל הקושי עלו לשמיים..."