לפעמים אני חושב
אוי כמה שאני אוהב
כמה שאני אוהב אותם
הם כל כך
עזרו לי
תמכו ותומכים בי
והם כולי!
כל מה שאני זה מהם...
מה אבקש???
שיבינו אותי?!
שישמחו איתי...
רק זאת לא יותר!!!
אבא אימא אנא...
מרגיז לפעמים שדווקא האנשים האלה שבזכותם אנחנו מה שאנחנו, לא יודעים להבין, לקבל אותנו ולשמוח איתנו בדברים ש א נ ח נ ו רוצים לשמוח בהם.
צער גידול הורים...
[ליצירה]
כן
מרגיז לפעמים שדווקא האנשים האלה שבזכותם אנחנו מה שאנחנו, לא יודעים להבין, לקבל אותנו ולשמוח איתנו בדברים ש א נ ח נ ו רוצים לשמוח בהם.
צער גידול הורים...
[ליצירה]
יחף אך?
עדין הולך בדרך תורת ד'...
אינדבדואל בתוך התורה...
כש"בתורת ד'" חפצך...
היא תיהפך ל"ובתורתו יהגה יומם ולילה..."
תורתך....
בהצלחה אחי...
[ליצירה]
אווווווווווווווווווווו......
יצירתך ממש מרשימה.
ניתוח היצירה:
1. פתיחה כשל אדם בעל רגשות עזים, 'בום' גימטריאה של 48 כמו מח כלומר הבום הזה היה בתוך ראשו הוא פשוט התעורר מהחלום שהתרחש ממש בתוך צוחו הקודח.
2.כמו שאמרנו שיש לו רגשות עזים, פה זה מתבטא יותר ברור 'שמש עזה' שמש מסמל את העזות היא מסתכל על כולם מלמעלה ואף לא אחד יכול להסתכל עליה.
3.יש לציין שכשהוא הסתובב הוא היה מעורפל לגמרי שהרי זה היה מתוך שינה כך שלא ראה מיד בבהירות את מקור הרעש אך בתוך מוחו כבר התרוצצו מחשבות בנוגע לפלאפונו בעקבות מקרים רבים קודמים.
4.המשורר מכניס אותנו תחת נקודת מבט של 'הגיבור'
ושואל 'מה קרה' כלומר אפשר לפרש את זה כך כל מה שהולך להתרחש 'קורה' רק מה' שזה 4 אותיות ראשונות במשפט 'מה שקרה' והאות האחרונה ה' מוסיפה את שגם בהתחלה ה' ביחד איתנו וגם בסוף לא יעזוב את בניו אף פעם.
(נכתב בשעת לילה מאוחרת)
נ.ב. האחריות על הקורא בלבד ולא על הכותב.
עוד נ.ב. אחד וזהו- הכותב הוא אינו השם שכתוב למעלה כלומר זה שאין להגיד את שמו (כלומר: אש יוקדת רחמנא לצלן) אלא מוות לערבים המוגדר גם אודה-אל.
תגובות