ברחובות אפלים
כשהייתי שבויה.
כמו שוקעת בתוך רפש
והצל שלך
כמו הופך לאבק שריפה.
לא תוכל לגעת בי
אפילו אם תחיה.
ברחובות אפלים
כשהלכתי כבולה.
כמו מתאבלת
על קבר.
והדם שלך
כמו הופך לצבע כחול.
לא תטכל לגעת בי
אפילו אם תחיה.
מאי 2000
[ליצירה]
נדהמת
מאוד אהבתי, כתיבה מרגשת מאוד,
אני לא יודעת עד כמה הדברים הם אמיתיים/מציאותיים, דברים שקרו,
מה שכן לדעת את הבעיה ולהיות מודע לה זה חצי פתרון ,...
בכל אופן אהבתי.
[ליצירה]
****
וואו, ממש אהבתי,
אני חייבת להודות שזה היה לי צפוץ קצת אבל ייתכן והרצף הזה מתבקש,
בכל אופן עומד משהו מאחרי זה...משהו כל כך עצום,עמוק כואב,פשוט אהבתי!
[ליצירה]
מעניין
מאוד מעניין, אני חושבת שהכתיבה שלך נורא יפה, משולבת בסגנון מודרני ולירי.
אני מודה שמשפטי האנגלית הפריעו לי קצת... לכן קראתי שנית ללא האנגלית.
בגדול-אהבתי!
אושרת.
[ליצירה]
בד"כ אני...
בד"כ אני לא נוהגת להגיב לשיר שאני לא מסמפטת ואפשר לומר שאת השיר הזה אני מתעבת.
כתוב באופן מאולץ ומאוס... לא שזה מפליא אותי כ"כ אבל באמת...אני חושבת מר שמואל שאתה לא רואה את הצד השני של המטבע!!!
[ליצירה]
עובר....בחיים הכל עובר בסוף עד שלפעמים יש דברים לא שוכחים,
נכון הכל בידנו,אנחנו שולטים זה קשה...
אבל שורה תחתונה-הכל עובר בחיים.
על-פי השיר עברת(קראתי את השיר עכשיו,אני מקווה שתקופה טובה יותר עוברת עלייך) מכשולים לא קטנים שהותירו אותך כנועה לכאב על אף רצונך לקום,
לא סתם המציאו את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אני חושבת שהוא נכון ואם תביטי אחורה תוודעי שאכן זה כך....
בכל אופן הייתה בי הזדהות.
תגובות