כז ניסן תשס"ג בשקט הזה, בשקט הזה מתנפנפים חלומותיי כביסה בְּשׂוּמָה בּרוּחַ, רק דרך השקט מתעופפת לשכבת הסגול שמלתי הצחורה ברוח העזה מרפרפת לחה בתוכי ודגלִּה עליי אהבה. ללא גופי היגע באין חבלי כביסה מתוחים בַּרעש. בַּשֶקֶט הזה אני שייכת. ---------------------- בוא ניפרד לשלום ולא למלחמה, היא אמרה ונשקה ללחיו חמלה והוא ליטף אותה רוך ושניהם חיבקו כאב עצום אחר כך הניחו ידיהם לצידי גופם פשטו ממוחם מחשבות מטורפות מצער חדלו ממלאכתם וניפנו לנוח. --------------------------- יושבת שבעה נקיים מהפסק טהרתה. שבעה. מצווה על עצמה לקבל העדים ולא לכחד דבר, חוקרת בקור נפשה את המוטל עליה מהבוקר ועד לשקיעת שמשותיה. יושבת מחוץ למחנה במעגל יחיד קרע קטן וחד חורט ספק. מכנסת כנפיה לתפילה אילמת לא נודעת מתערבלת באוושת צבעי פרא נצרבת בחום הבשורה לא נאספת.