מסע בתוך מדבר שם אין לא קוץ ולא דרדר. תרה אחר נווה דקלים, אחר מקווה מים קטן, אך גם זה לא נימצא. השמש יוקדת בחוזקה על ראשי, אך איני מרגישה את החמימות ולו רק הייתי ולו רק במקצת... אני פוסעת על פני החול הרך, אך הרוח מוחקת עקבותי ונושאת אותם הרחק. למרחק ולזמן אין שום חשיבות. אם עברו ימים או שעות, אם עברתי אלפי קילומטרים, אם חציתי עולמות, את זאת אין לדעת וקרוב לודאי שלא אדע לעולם. אך במילא זה לא הכרחי, זה לא ישנה. רגלי, גופי, מוליכים אותי אל הלא נודע, נפשי, אל המעבר... כי יודעת שאי שם, במעבר- יפסק השקט , יסתיים המסע ורק רוחות המדבר שישאו את נפשי וימסרוה לך. [ * את השיר הנ"ל מצאתי היום במחברת השירים הישנה שלי ולמרות שבמקור כתבתי אותו בגיל 17, הוא גם התאים לי בצורה מפליאה גם היום- כמעט 7 שנים אחרי...]