תֹּם וְיֹשֶׁר, אַחְוָה אֵין דֹּפִי,

הַיֵּשׁ לֶחֶם פָּשׁוּט יוֹתֵר,

אוֹ עָשׂוּי זָהָב, פַּת חֲלָקָה-

כִּי אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא,

נְשָׁמָה בָּרָה.

צָרִיךְ הוּא לוֹמַר מִלִּים שֶׁל נֶחָמָה,

לַאֲחֵרִים, לְמִי שֶׁדַּלָּה דַּרְכּוֹוְרֵיקָה.

כִּי אָדָם הוּא וּבַאֲשֶׁר הוּא,

מִבְּרֵאשִׁית נוֹלַד,

גַּם אִם זָר.

לְמַעְלֶה וּלְמַטָּה אוֹתָהּ תַּכְלִית

אוֹתוֹ הַדָּבָר.

הַתְחָלָה וְסוֹף אוֹתָהּ תַּבְנִית

אֱנוֹשִׁית.

כָּל הַדָּגִים אִלְּמִים,

בֵּין סוֹעֲדִים אֵינָם מַבְדִּילִים.

אֵין עֵת יוֹתֵר נְכוֹנָה,

לְהַתִּיר תְּלַאִים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי