בְּקִיעָה שַׁחְרוּרִית שֶׁל יוֹם,
כָּזֶה בּוקֶר לְּלֹא שֶׁאָרִים אֶתְמוֹלִיִּים.
זְמַנֵּי הַחֹרֶף קְצוּבִים,
גַּם אֲנִי מַתְחִיל לְחַשֵּׁב זְמַנִּים.
עַרְפִלֵּי חֲצוֹת מְהֻרְהָרִים,
כָּזֶה לַיְלָה בִּמְגֵרַת חֲלוֹמוֹתבְּזוּזָה.
תִּקְווֹת עַל דַּף זָנוֹחַ,
גַּם בְּעֵינַי מוֹפִיעוֹת דְּמָעוֹתטַל.
גַּם לִי שְׁקִיעוֹת,
גַּם בִּי שֶׁמֶשׁ אֵינָהּ נִצְחִית.
בְּשָׁמַיִּ נִרְאִים כְּבָר סִמָּנֵיאָבִיב,
וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת אַבִי.
פְּסִיעוֹת עֲדִינוֹת וְחַלָּשׁוֹת,
רְחוֹבוֹת כְּמוֹ מְהַדְהֲדִים בִּדְמָמָה-
אֶת כִּסוּפַי הַשָּׁבִים
אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הַתּוֹעוֹת,
בֵּין דְּרָכִים.
לִזְמַנִּי הַזְּה אֵין שֶׁם,
נוֹתַר לְכַפֵּר עַל בַּצֹּרֶת הַחֹרֶף.
לְכּוֹנֵן עִתִּים נוֹשָׁנִים וַאֲחָדִיםלְשֵׂיבָה,
לְחַשֵּׁב אֶת סוֹף הַקֵּץ הַבָּא.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
