שאיני, רוח, אל מקום אהובתי שאגע בפניה ותיגע גם היא, נחוש מגעים רכים, נִמָס ממבטים חודרים, נראה היופי שבאהבה לאור הלבנה. אותו אוויר נושמים, על פני אותה אדמה דורכים אז גם לאותה אהבה יכולים מי שכוחם במילים ובמעשים אשר נפש אוהבת להם מייחלת בכמיהה מלהטת לתשוקה בוערת. 18/04/03 © אתרי בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel http://www.softy.co.il/UserPage.asp?UserId=37 http://stage.co.il/Authors/20774