הַיָּד מוּשֶׁטֶת וּמַרְחִיקָה בְּדִידוּת,

נְעוּרִים מִתְחַדְּשִׁים בְּחִיּוּךְ הַפָּנִים.

כָּךְ אָדָם לָאָדָם יַטֶה כָּתֵף,

כָּךְ תֻּצַּת אַהֲבָה.

הַלֵּב מוּכָן לְהִתְקָרֵב וּלְהַקְרִיב,

לְאַחֵד אֶת הָאֶתְמוֹל עִם הַמָּחָר.

לֵהָנוֹת מֵאוֹסֶף נִגּוּדֶי הָאָדָם,

לְהִתְאַחֵד עִם נֶדוּדָיו.

לִהְיוֹת אָדָם, לִהְיוֹת יָפֶה-

לְהִפָּתַח כְּפֶרַח לְלֹא מִלִּים.

בִּקְצֶה הַתְּפִלָּה לַחֲתֹם מְחִילָה,

וּלְבָרֵךְ אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים.

לְהוֹדוֹת עַל הַבַּיִת הַקָּט שֶׁנִתָּן,

עַל נְקֻדַּת הַחֵן הַמֻּפְלָאָה.

לְהִתְמַזֵּג מִזְרָח וּמַעֲרָב,

כְּנֶדֶר אֵם וְאָב.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי