בס"ד
עוד ערב הגיע, ואני
מכבה את אורות הלב.
כל כך הרבה הלך לישון.
כבר כבו האורות בפריז
וקולות השנסונים נדמו.
נרכנו החלומות הגבוהים
או נגוזו,
צוחקים וחורצים לשון.
כלתה לאפר
בערת הלב.
מביטה בראי, והנה:
העיניים היוקדות
נמסכו ברכות הלאות,
נשקעו בחללי העייפות.
אור הפנים
הפך כלי לחיוורון
ונקמש.
מהר. מהר.
יש ללכת לישון.
מחר יום חדש.
מחר נמשיך ונרוץ להמשיך את שהתחלנו.
מהר, מהר.
יש לכבות את האורות.
לפני שמישהו יתעורר.
