אבי, על זיכרונותיי הברוכים,
מרחפת הילת התודה-בת החיים.
קשה מאד שלא לזכור את פניך-
את העיניים הצופות דרך השנים.

את שפתותיך הלוחשות ועיניך הרואות.
ומן העבר מנגינות יפות עולות.
הבית אשר מלאת בצבעים ואורות.
ואת ההצלחה שלה ייחלת נואשות.

דמותך ניבטת מן התמונה.
כה שלווה ורגועה.
ברגליים שלובות,
ברגעי מחשבה.
אתה יושב ומאזין-
לפסקול חייך היפים.

*על בדים רקמת עוד לב ועוד פרח.
בתפרים קטנים ומדודים-הפחת חיים.
לרקום חלום קסום בין כריות וסדינים.
לאלפי לקוחות שמחים ומרוצים.

ואיך במחלתך נלחמת קשות,
וגם לכאבך תפרת תחבושות שקטות.
בפיך העברית יפה, הערבית ניחרת.
ואת מה שלא הספקת-הותרת למזכרת.

*אבי היה רפד במקצועו.

לזכרו של אבי יצחק משעלי שנפטר השבוע לפני 30 שנים.

©כל הזכויות שמורות לאלי משעלי