מרוב אשליות

אני לא יכול לראות את אור השמש

מרוב חלומות

המציאות עליה הם מונחים, נופלת

מביט אל הים

האופק נראה קרוב

אך עם כל צעד

אני מתרחק

הן התחלפו במהרה

ואני לא זוכר

את מי אהבתי

את מי רציתי

זה משחק על סכומים לא מוכרים

המנצח מפסיד

המפסיד הולך לבד הביתה

ושוב לא ברור מי רצה מה

מרוב לילות

הימים הפכו צרים

מרוב ימים חשוכים

הפסקתי לחפש את הלילות

היא עמדה שם,

לא זוהרת, לא מלאת תהילה

ואני בסך הכל רציתי לגעת בה

עד שהיא תתמסר

והיא צחקה

צחוק שאי אפשר לא ליפול לתוכו

אני ננעל על מספרים קבועים

והיא זורקת פתרונות זרים

מרוב שירים

הפסקתי לכתוב חיים

מרוב ספרים

שום גיבור לא נולד לי ביד

הבטתי עליה

כמו על זכוכית חד צדדית

היא לא יכולה היתה לראות אותי

ובכל זאת חשבתי, שהיא שם