את עומדת מול המראה

כשאני מביט בה

לא יכול לראות אף אחד

רק מילים שנכתבות באוויר

מחפש את העקבות ברצפה מלוכלכת

מהחלון נכנסות ציפורים

זה זמן טוב

ללכת לישון

החלומות לא מסתפקים במציאות

הם תמיד מבקשים לנשום יותר

אני צורח בקול רם

אך מי יכול לשמוע בשקט הזה

את עומדת מול המראה

יכול לדמיין אותך

ואז המציאות תיפול שוב

אל תוך חלל מעוות

ראיתי כבר את המוות

נכנס בדלת הראשית

ראיתי את עצמי הולך אליו

כמו שאני

בלי פנים, בלי רגליים

רק גוף נוטה ליפול

ואת לא עמדת שם

לקבל את פניי

חיפשתי אותך צוחקת

הייתי מזהה את הקול

גם אם לא הייתי יודע מה את אומרת

המילים נשמעות כמו הד מרחוק

את עומדת מול המראה

וכשאני מתקרב

אף אחד לא נראה

מביט שוב, אולי זו טעות