מדרגות נעות כרזות צבעוניות כבישים מהרירים מצאנו את עצמנו בעיר גדולה רחוקה מכול הלבטים שוקעים לאט ומתרוממים בלי להרגיש רצנו כמו שני ילדים בשדרות מתפעלים מבניינים גבוהים נעלמים בהמון מתרסקים מול חלונות ראווה גדולים ופרסומות נעות אנחנו לא יודעים מה אנחנו אמורים להיות נפטרנו מהבגדים ומעצמנו לימים שלמים אמרתי לך בואי ניכנס לפאבים ונתאהב כול יום מחדש את אמרת בוא לא נחזור לכאן עוד פעם, מעולם לא יהיו לנו טוב כמו עכשיו שתיקות עצובות בבתי קפה אפלים סיגריות לצד משקה מגע של רגל ברגל ועיניים מצטלבות שום דבר לא נכון כמו תרגיל שאין לו פתרון עיר גדולה באמצע שום מקום רצינו להיות לבד אז נסענו אל ההמון כול הזוהמה סביב תקשט את פנינו כמו ציור בשלושה צבעים והיינו כמו ילדים, מוקסמים מהצורך לקבל את הכול ולא להיבהל והרעש מסביב את אמרת שזה מזכיר לך פסקול של נעורים בין אנשים זרים לפירוק של הבדידות רצינו להיות משהו אחר, טוב מקודמנו בספסלים, בגנים ציבוריים ראינו את החיים מתכלים אל תוך פיסות עיתון ושברי בקבוק את צחקת בקול אני שתקתי ידעתי שעוד מעט זה ייגמר ונחזור להיות אנחנו שניים, לעיתים מרוסקים כמו חתיכות קרח בתוך כוס ושנלך, לא נרגיש עוד זרים לא נדע להבחין בהבדלים עיר גדולה ובלילות חיפשנו משהו טוב להאמין בו מסילות ברזל, רכבות חשוכות חלונות מוארים, במרפסות יש נשים יפות יכלנו לקחת הכול את יודעת ואת אמרת לא נחזור לכאן עוד לעולם רק אז יהיה לנו טוב כמו עכשיו זיכרון בתוך מעיל קטן חיבקתי אותך במרכז העיר עמדנו לרגע ונתנו לתמונות לעבור דרכנו לקחת מאיתנו פיסה אחת, ולהשאיר אותנו שלמים יותר מתמיד, יותר ממה שציפינו ואז שהכול רעש, זה הזכיר את הזמן שנאבק מול עיננו אחזתי בך חזק, מפחד לאבד בואי נתאהב כול פעם מחדש בוא לא נחזור לכאן.