אל כיכר העיר אני מובל
סביבי הפרצופים כה זועמים
עד שמוסרים מעליהם התווים
מעבר לחומות תכלת מחייכת לבדהונפרדת
בתוכן זוהמה אנושית חסרת פנים
שביל נפתח למעני
עגבניות רקובות על פרצופי
הגרדום נגלה בין ארמונותהמלכים
תליין ענק ניצב עליה לבוש שחורים
פרצופו שהוסר מעליו מוכר לי
גזר דיני? מוות בתלייה
האשמה? הפקרות
כל אחד מאיתנו אשם בה
אבל אותי הם תפסו
המשפט היה קצר ומהיר
בקלות הם הוכיחו אותי
כמו שהיו מוכיחים כל אחדמכולנו
השופט גם הוא חסר פנים היה
החמלה והקשיות מעליהן הוסרו
והן היו לי מוכרות
ערכים שהזנחת! זועק הקטגור
אמונות שנטשת!
תובנות שהשמטת!
אהבות שבקלות עליהן ויתרת!
חלומות שאל המציאות המלוכלכתבלא מאבק ריסנת!
אות קין צורב בוהק על מצחי
כמו שהוא בוהק על מצחם המחוקשל האחרים
חסרי הפנים ה-כל כך מוכרותשסביבי
הראיות היו מרובות
מספר דפי פנקס בכתב ידי
חרצו סופית את גורלי
נכתב שם על שדות פתוחים
על התנסות על ניפוץ גבולות עלשבירת כל המחסומים
על טהרת הערבים והתבשמותם שלהבקרים
הקטגור בחמה בוערת דורש אתנפשי
פרצופו המחוק מוכר לי
ככל שמתקדמים הפרצופיםמזדהמים
חיוכו של התליין מתחיללהצטייר, נברא רק למעני
רק שמי התכלת מחייכים אלי
שלום אחרון מסמנים הרקיעים
את ידיי מאחורי גבי קושרים
חטאותיי מלופפים על צווארי
כל אחד מאיתנו אשם בהפקרות
התליין את עבודתו כבר יודעטוב מאוד
הוא ניצב עכשיו מולי
פרצופו מתחיל לשוב אליו
אלו הם רגעיי האחרונים
מפרקתי כזרד הולכת ונשברת
פרצופו של תלייני מושלם עכשיו
זהה לשופט זהה לקטגור
זהה לשאר ההמון הדורש את נפשי
פרצופם הוא פרצופי
תלייני הוא אני
תגובות