משאיר את ידיי מאחור

השמש מסנוורת קלות את העיניים

אני מתאמץ לא לעצום אותן

תחושת המים שהכרתי נעלמה

והקירות הלבנים, הפכו חשוכים

עכשיו זה זמן בצורת, זמן מחילה

המחוות הקטנות לילדות שחלפה

נעלמו בטרם הספקתי

להשיג אותן

הסרטים בחדר השתנו

הצלילים הפכו צורמים יותר ויותר

רק הכלבה נשארה  אדישה

סרטי האימה לעולם לא נגמרים

השחקנים צצים במקומות משונים

אני הפסקתי לפחד, והתחלתי לרעוד

המחוות הקטנות לילדות שחלפה

נעלמו בטרם הספקתי

להשיג אותן

לכל אחד יש יומנים

הוא כותב אותם ואז מעלה אותם באש

לעיתים נשאר האפר

עומד ומתבונן בשריפה הגדולה

זו שהתחילה בחוץ, מבשרת מהפכה

ונגמרה בפנים, עם אגרוף לפנים

משאיר את ידיי מאחור

המחוות לילדות חלפו כבר

אבל אני לא מצליח להשאיר את עיניי פקוחות מול השמש

על שולחנות ערומים, מול מיטות קרועות

נחים להם שירים

הם מחכים למפלצת שתקרא אותם