בקצה
יש עדיין את הקירות
אותם לא שברנו
שגיאות הכתיב של המחשבות
התנועות שאת אף פעם לא מצליחה לעצור
את אומרת לי
אפשר להתאהב
בלי להרגיש שזה קרוב
כמעט נוגע, עד שמביטים במראה
מה שלנו
מה שייך לנו, עד שזה מתפורר
ולעיתים זה רחוק בשביל להבין
בקצה
את נמצאת
אני בא אלייך
תמיד, מרחוק
מבקש עוד ועוד
אבנים נופלות מן הכיסים
זה זמן טוב
לקחת מרחק, להביט בך
היופי שמשקיף ממך
כמו תמונה התלויה באמצע המוזיאון
עד שאת מבקשת להוריד הכל
אני רוצה להתקרב, כדי לגלות את הכתמים, הקמטים
משהו בעיניים שלי, כבר לא יכול לראות דבר
אז בוחר לא לראות אותך
את אומרת
תאהב
אחרת, משהו ישתנה
משהו יגמר בלי להרגיש
הגשם שוב מכה בשמשות
אי אפשר לראות
את קצה הרחוב
שם בוודאי יש מקום חדש
לחיות
אם הייתי יודע מהתחלה
מה המחיר שנשלם, אולי היינו הולכים לשם
את אומרת
תמיד במרחק, מאבדים משהו
אז עדיף לקצר את הדרכים
עד שאני מגיע אלייך
לא יכול לראות שום דבר חולף
אז נוגע בך בקלות
גם אהבה מתחילה מנקודה קטנה
גם היא נעלמת בחשכה
מביט בך ולא יודע
אם את התשובה או השאלה
עכשיו את אומרת
בקצה, יש זמן טוב
לעצור ולקחת צעד לאחור
אז אוכל לראות את התמונה
זו שמעולם לא הצלחתי לשבור
