ראיתי אותך באוטובוס
עומדת, מסדרת את השיער
מול המראה , ליד הדלת
לבושה שמלה קיציית
כתבת הודעה במהירות
כשהאוטובוס עצר,
את ירדת ונעלמת בין האנשים
ברחוב עמוס החנויות
ואני המשכתי עם האוטובוס
מביט מהחלון
מקווה לראות אותך שוב
אולי עכשיו את בדרך אל הגבר שלך
אולי חזרת אל ההורים
מחשבות ותהיות
על ימים שלא יהיו
לעולם לא נגמרות
ראיתי אותך
ועכשיו את לא מפסיקה
להופיע בדמיון מעורער
אולי בדרך חזרה
את שוב תעלי בתחנה
ותתיישבי מולי
אני אכיר את המבט
עצב שלא סופג
פנים שמרגישות הכל
ירדתי בתחנה האחרונה
העיר נראית משם כמו
שדה קרה שלא ננטש
אהבתי לתאר לך
את הרחובות כמו מילים
ובמדרגות נעות של קניונים
הרגשתי את עצמי נופל
אל קלישאות, שלא הצלחתי להסביר
ראיתי אותך
מביטה במראה
מסדרת את השיער
את שתקת
ואני הבטתי בך בחצי מבט
לא רציתי שתחשבי, שהכל נכון, הכל מותר
אולי הגבר שלך נשאר לבד בבית
אולי את לא הגעת אליו
ובאוטובוס עם זרים
עכשיו בדידות שאי אפשר לקחת ממנה דבר
העיר הזאת היא לא בשבילי
הימים כמו הלילות, ארוכים להחריד
ואת, ירדת בתחנה שלך
אחר כך נעלמת
אני המשכתי, בלי שום כוונה
