אתה רואה אותה עומדת באמצע כביש, מטה אוזנה לרוח, מקשיבה למלמול חרישי. האם היא באמת שם, אתה שואל את עצמך, או שמא זהו רק כיסוף עמום לענן עשן ערפילי, שעוטף אותך בזרועותיו ונושק לך אל תוך שינה עמוקה? מנסה להסיט את מבטך כדי לא להבריח אותה, אבל רק נמשך אליה יותר. האדוות הקטנות, האפורות, נשלחות לעברך ללא הרף, עוטפות בעצב מתקתק, סוחפות אותך פנימה. עוד צעד, ועוד אחד, ונשימה, אתה כבר קרוב אליה כל כך. מקרוב אתה מרגיש משבים קרירים באמצע קיץ לוהט, ופיסות מוכרות צולפות בפניך. נועץ מבט ארוך וחודר בילדה-אישה שעומדת מולך, ורואה אותה משילה מעצמה את אותן פיסות, מתקלפת מתוך עצמה. אתה מושך ממנה עוד קילוף חצי-תלוש, ונותן לו לשקוע אל תוך אויר קיץ קסום, נותן לאנשים אחרים לרוץ ולאסוף אותו מהרצפה, לחבר אותו אל קליפתם הקשה. נושף על הגוף המתעוות, והיא בוכה בשקט- בשקט. אתה מתקרב עוד יותר, ומחבק אל תוכך את הגוף העירום, הרועד, אך גם שמיכתך לא יכולה להסתירה מהעיניים החודרות שמקיפות מכל עבר, רואות דרכה. זרועותיך מתהדקות סביבה, גוף כחוש שעשוי כולו אהבה ודמעות, ומרגיש את עצמך מתפורר עם הרוח, וכבר לא יכול להרגיש את עצמך, ויכול להרגיש את עצמך לראשונה, את כל הגוונים הכחולים והצהובים שבך, ואת הילדה בזרועותיך. אתה מסתכל באנשים הבוהים דרכך, צועדים סביבכם על קצות אצבעותיהם בשתיקה, אוספים את הקילופים. 4.4.2003