כל תנועה נעצרת
כל דלת שנסגרת, בעצם נטרקת
כל מבט, הוא אחרון לפני שהעיניים נעצמות
השעון מתקתק,
אך הוא חרץ את הדין
אפשר ללכת לישון,
מחר כבר לא נקום
מחר כבר לא נהיה זקנים
מביט על הקירות
מביט על המיטה
הכל דומה, הכל דומם
אני עומד באמצע, אך מה זה משנה
רוצה לצרוח, רוצה לצאת אל העצמי
הוא תמיד מגיח, ובורח מפחד
ביישנות התחושה
לרגע אחד, גם אני רוצה
לשמוע את דלתות בית הסוהר ננעלות זו אחר זו
לא מבקשות ממני להיכנס
כן, גם אני רוצה לגלות
שיש משהו ששווה לחכות בשבילו
תאמרו לי, בבקשה, שיש בשביל מה לחכות
משהו ששווה לנהוג בשבילו כל הלילה
בלי לנסוע חזרה
בלי לרדת אל השוליים, ולחכות שהבוקר יאיר
כל קול, הוא כל אחרון
כל מילה, היא בעצם סוג של עקרון
כל מבט, הוא שופט
אני לומד להגן על עצמי
בית הסוהר עדיין קיים, הסוהרים ברחו
עוד מעט תורי
