יום חמישי 22 מאי 2008
לבי החסיר לי פעימה,
כשבלשכת תעסוקה נתקלתי
בדמות וצלם מוכרים לי משום מה.
אימצתי את עיניי ותוך שנייה הבנתי:
עיניי רואות לא מי, אלא בורא העולם מובטל.
ישבנו בפרוזדור של הלשכה, דיברנו
על שום דבר, על דא דיברנו ועל הא,
ובין השאר, בעדינות נגענו
בנקודה לשנינו כאובה,
שייתכן, ולא היה כדאי בכלל...
ישבנו בטיילת הצופה לים
והתבוננו בשקיעה.
עישנתי.
הואיל והוא אמר לי, שנגמל.
תגובות