יושבים על המדרגות הפונות אל הרחוב
את נשענת על המעקה
אני נשען לאחור
מולנו, אנשים הולכים במהירות
הם לא יודעים
שלאן שלא יגיעו, הם תמיד יצטרכו לחזור
אני מדליק סיגריה ואת מעשנת אותה
מרוב סיפורים, לא נותרו לנו מילים
יכולנו לארוז תיק ולנסוע מכאן
אבל העדפנו להמשיך להרגיש
איך הזמן בורח לנו מהידיים
זה נותן לנו סיבות לרחמים, זה נותן לנו משהו להתגעגע אליו
בחנות שממול אין קונים
ונהג מונית עוצר בצד, מוריד נוסעים
אני כבר לא מתפעל איך הרחוב השתנה
ואת לא מספרת לי לאן יצאת אתמול
כל השמות שהיו לנו בראש נמחקו
בנו משפחה, חיים חדשים,
הם המציאו את עצמם, את נוהגת לומר
ואני, מנסה להמציא דמויות חדשות לסיפור שלא נכתב
על השולחן מחכים לי דפים ומאפרה ישנה
כשנעלה לדירה, נשב במרפסת
את תדליקי את הרדיו
בתקווה שינגן לך שיר מוכר
ואני אחפש במודעות האבל שבעיתון שמות מוכרים
יושבים על המדרגות הפונות אל הרחוב
את מניחה את ידך על כתפי
ומציעה שנצא בערב לפאב הסמוך
פועלים זרים, אנשים לא מוכרים,
נערים שאף פעם לא היינו בגילם
אני לא עונה ורק נזכר, שום דבר לא היה ברור מאליו
אולי אני אשאר בבית ואת תלכי לשתות
תחזרי מאחור, אני אעשה את עצמי ישן
ואת תיכנסי למיטה בשקט, בלי בגדים
אהבנו בדממה ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר
את קמה ללכת, אני נשאר עוד כמה דקות על המדרגות
מכונית משטרה צופרת, ונהגים מפנים את הכביש
במקום אחר, מתרחש עכשיו משהו
אצלנו החיים נמשכים
אני נכנס לדירה ומביט בך
שואל אם זה המחיר או הפרס והולך לישון מוקדם
