ההצגה נגמרה
הקהל התפזר
ושנינו פסענו
ברחוב ההומה
אמרתי שקר
ואת נאחזת בי
אולי פחדת לאבד
אני פחדתי להיאבד
אמרתי לך
תעצמי עיניים
תחשבי שאנחנו בפריז
תדמייני שברקע
יש מנגינה של סקסופון שמנגן באיטיות
מוניות חולפות ולא עוצרות
אנשים מדברים, סביבנו צרפתית
ורק שנינו זרים, בלתי נראים
לא מפריעים למהלך החיים
תדמייני, שאנחנו הרחק מכאן
קרובים יותר, ממה שאנחנו חושבים
זוגות צועדים במהירות
אולי יורד גשם
אולי כולם ממהרים
את חייכת, והמשכת איתי
עד סוף הסיפור
אמרתי, תדמייני
שאנחנו בורחים למשהו טוב
שאלת אותי, מה יהיה בסוף
כשנגיע לרכב
האם אבקש שתתעוררי
או שפריז תמשיך איתנו, כל הדרך
השבתי
כשנגיע, אומר לך משהו
שלא אמרתי לך בחיים
ונשמע טוב גם בשתיקות
אחרי זה אנשק אותך
כמו בסרטים הצרפתיים
גיבורים לא מתים, ביקשת לדעת
הם רק משתנים ממקום למקום
ושנינו, בעיר אחרת
רצינו להרגיש פעם אחת
איך זה להיות דומים לאלו
שלא הצלחנו להיות
פריז נמשכה איתנו, עד חדר המדרגות
עד הדירה, עד הדלת של החדר
שכבנו עירומים,
כשבחוץ, אנשים התפזרו לאלף מקומות שונים
תדמייני, שאנחנו שם
בחשכה
פוסעים לאט, ברחוב זר, בעיר זרה
מדמיינים שזה שלנו, שלנו בלבד
