[ליצירה]
שלום לך
לפני כמה שנים עילעתי באיזה עיתון ועיניי צדו את השיר הזה.
ומאז הוא היה לי חרוט בראש.
ועתה נפגשנו ושוב וכבעבר אני חושב שזהו אחד מהשירים היפים, החכמים, ומעוררי המחשבה שקראתי.
תודה
שי
[ליצירה]
כפיים...
לפעמים יש את התחושה הזאת, הרצון הזה לכתוב, רק לא ידוע בדיוק מה, איך יצא, על מה לכתוב, ואז כמו במגע קסם, המילים יוצאות, הדף מתמלא, והעולם נברא.
הרבה פעמים זה אפילו לא משנה על מה כותבים, או מה מוסר ההשכל, אלא פשוט כותבים.
וכשזה יפה, אין תחושה יותר טובה מזאת.
ממש אהבתי
שי
"תודה לך מילה קטנה שהדיו אותך גילה"
[ליצירה]
תשמע.
זה מקסים.!!
מעלה בי שתי אסוציאציות.
אחת, אתה מדמיין את העולם המופלא הזה שנמצא בלב הים, עם כל שושנות הים והתמנון והדולפין הקטן, ואתה מסתכל על זוגתך, איך היא לא מבינה את זה, את כל הגדולה שבכך, לה רק חשוב שהסלון לא מסודר, ואתה חושב לעצמך, כמה פער יש בכם, ואלי איפשהו כמה חומרית ורדודה היא.
מצד שני, אני מדמיין אותך חושב את כל זה ופתאום שומעים אותה אומרת "כבר שעתיים אתה בוהה באקווריום הזה,אולי תעזוב אותו כבר, עוד מעט האורחים באים, תסדר את הסלון לפחות"...
הכל תלוי בנקודת המבט.
פעם כתבתי על זה שאני מסתכל לשמיים ורואה עולם ומלואו, וכוכבים ומלאכים, ושיש אין סוף ביקום,ושביל חלב וכוכבי לכת ואז אני מוריד את העיניים למטה ורואה את החשבון חשמל שלא שולם.
השיר שלך הזכיר לי את זה.
שתמיד תראה את האגדה בכל דבר.
שי