[ליצירה]
שלום אנשים טובים
אישה פצועה ואני זה אני.
תודה על תגובה פשוטה ויפה.
מוריה
תודה על ההיבט הספרותי
גם אני רואה בו אופטימיות
ולגוד
נורא אהבתי את התגובה שלך
כי אתה הרגשת את המילים
"שתזכר רק אחרי שהכל ימחק"
אחלה יום
שי
[ליצירה]
יאוו, כמה יפה זה
כמה עצוב
כמה נכון
אמרת את הדברים שכולמו מרגישים, בצורה הכי פשוטה, הכי אמיתית, הכי נקייה, הכי מקסימה שיכולה להיות.
זה לא שיר, זה לא סיפור, זה ניגון הלב שחשף את עצמו באמת החבויה שם עמוק.
ממש ממש אהבתי.
הייתי ממשיך להלל, אבל אני פשוט צריך לחזור לעבודה....
משובח
שי
[ליצירה]
מכתב חזק ביותר.
גם המילים יפות, גם הרעיונות יפים, גם המון אמת יש בהכל.
משהו שאני חייב להמליץ לך
אולי כדאי לסיים את המכתב במשפט "ורק הביט בי בוערת עד כלות".
כי כל מה שנכתב אחרי זה גם יפה, אבל מתחיל להעיב על ההלם שהמשפט הזה מותיר.
שוב
יופי של מכתב
מקווה שההוא שתהיי איתו יסיר את המסווה שתגלי שהטירוף שלו והשפיות שלו זה אותו הדבר.
רק טוב
תמיד
שי
[ליצירה]
היי
לא מכיר אותך, לא מכיר את יצירותייך, לא מכיר יצירות אחרות, לא יודע למה התכוון המשורר.
ואולי טוב שכך
כי לדעתי זה חזק ועוצמתי.
כרעם אדיר ביום סערה, כנחשול ענק שהתנפץ על סלע .
שי
[ליצירה]
היי
ממש יפה!
כמעט לכל אדם שכותב יש מגירה מלאה שירים שהוא יודע שרוב הסיכויים שאיש לא יקרא אותם לעולם.
אבל למרות זאת הוא ממשיך לכתוב.
סוג של פורקן.
פעם חשבתי על זה שמזל שאדם כותב כי ככה יש לו זכרון למשהו שקרה.
ויותר מזה כמעט לכל האנשים יש אותם סוג של חיים.
גדלים, מתבגרים , נופלים, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מצליחים נכשלים וכן הלאה.
כמעט כולנו חיים אותו צורה של חיים.
וככה נראה לי היה מאז ומעולם.
אבל למרות זה תמיד נדמה שלמשוררים יש חיים יותר מעניינים.
למה?
כי זה כתוב.
תודה רבה לך
אחלה יום שיהיה
שי