יום שבת, שמש בחוץ
שנינו מביטים מהמרפסת
על ילדים שמתנדנדים בנדנדות
אנחנו לא מחפשים מילים
שיספרו לנו סיפור
ביום שבת כזה
אנחנו כמו שיר בשני קולות
לועגים לזמן שחולף ממילא
על פנינו כבר רואים את האבק
והנה ביום שבת כזה
אנחנו שוב צוחקים
ממה שנגמר, ממה שיתחיל מחר
עוד מעט נצא החוצה
ונתחיל ללכת,
לאן שכולם הולכים בסופו של יום
את תאמרי שאף פעם
לא היו לנו כוונות אחרות
הזיכרון שלי שונה מעט, אבל אני מוכן לשכוח
אם בסופו של יום, שנינו נתגלה שנית
בינתיים, נביט על הילדים שמתנדנדים בנדנדות
הם שלנו והם לא
ואנחנו כאן, אנחנו לא
הלחן של המילים, כבר מוכן
הנה את מתאפרת מעט
אני נותן למים לזרום על פניי, במצעד ניצחון מכובד
אנחנו יורדים במדרגות לאט ומהר
לא לאבד שום רגע, לא לברוח רחוק מדי
בגובה העיניים, הילדים נראים כמעט כמונו
גם אם אנחנו מדי פעם רחוק יותר
אני רואה בעינייך, שאת רוצה להישאר כאן
לראות אותם גדלים
ביום שבת כזה, רק שנינו יודעים להבחין
כמה דקים הם ההבדלים, כמה צרים הם השבילים בינינו לבינם
את מחבקת אותי בתחושה של צער ושמחה
בסוף היום הרי
נצחק ממה שהיה, נצחק ממה שיהיה
זו דרך ארוכה
נפגוש בה את עצמנו
בכל פנייה שנפנה
כן אני יודע
זה יום שבת, שמש חזקה בעיניים
אנשים נבלעים בתוך עצמם
אנחנו נצחק עליהם
בסוף נגלה, שאנחנו צוחקים על עצמנו
וגם בשבוע הבא, נעמוד במרפסת
נביט על אותם ילדים
מתנדנדים בנדנדות
