מול עיר עייפה
חדלנו להתקיים
לא היינו עוד חופשיים
עד שפחדנו
ללכת לבד
ראינו את האורות של החנויות נדלקות
בלילה
שום דבר לא מדויק
הקווים נשארים בלבן
ואנחנו מתכלים ממחשבות
יש משהו מתעתע בזמן
שלא משאיר לנו עקבות
ללכת אחריו
על כבישים הומים
חיפשנו את ההבדל
לעיתים
היינו מגיעים עד הכאב
ואז פגשנו את עצמנו במראות כפולות
את אמרת
שאי אפשר לדמם
בלי זכר
אוכלים מכל הצלחות
על מסכים שקופים
ראינו את עצמנו
מתרוקנים ממחשבות
עיר נטולת הגדרה
מנקה את השולחן
ומשאירה לנו פירורים אחרונים
יש לנו זמן, אני אומר
ואנחנו חוצים את הגשר מעל הנהר
לא רחוק מכאן
מתחיל או נגמר העולם
היינו יפים, שלא היה לנו שום דבר
חיכיתי לך שעות
צופה אל בניינים גבוהים
שלא מותירים מקום לשמיים
זרקורים האירו עלינו
כמו שני מטורפים
מתוך עשן
לא ידענו אם אנחנו עדיין כאן
אולי רק נקודות קטנות
בתוך קיום שמסתתר
מאחורי שורות וקווים
לא הצלחתי אותך להוציא
אל תוך מגע, אל הפנייה
יש אסון שמתרחש
בתוך הראש
והעיר לא נותנת לו מנוח
ושנינו נעים
בין הצורך לבין התקווה
חדלים להתקיים
שהעיר נעלמת בתודעה
כבישים שחורים
קווים לבנים
אנשים שלא הכרנו, החליפו פנים
ואחרי שהזמן נעצר
המשכנו ללכת
בעיר שחדלה להתקיים.
