שנינו רואים את הקרקס עוזב את העיר
את מביטה ואומרת לי
הליצנים לא יעזבו אותנו
ואני חושב על כל הילדים
שבלילה יחלמו על מסיכות שמחות
ואיך הם לא יודעים מה מסתתר מאחוריהן
את מדליקה סיגריה ומתחילה ללכת
לא חייב לנו סוף טרגי
אנחנו עוד נדבר
אולי גם נקשיב
אחד מאיתנו יתפתה
שני יתרצה
אנחנו עוד נמצא את עצמנו
צופים שוב בקרקס
גם אנחנו קופצים מדי פעם
בין החישוקים
בבית קפה ממול, יושבים הזקנים ומדברים
בצד, עומדים הצעירים עם בקבוקי שתייה פתוחים
אני לא מתחבא
ואת לא בורחת
ככה זה נראה משם
הליצנים עושים עכשיו הפסקה
הם עוד מעט ימשיכו בהופעה
רוצה לשכב איתך
ולא יודע איך
בסוף זה אני שעומד בצד, לבד
מה שאת לא רואה, לא פוגע בך
כתבו על זה שירים, כתבו על זה סיפורים
לא חייב להיות לנו סוף טרגי
אנחנו יכולים להיות חלק מהגיבורים
שניים שיגלו את עצמם
רגע לפני שיחשיך
מילים יפות, נגיעות קלות
השקיעה תציל אותנו
איש לא יראה את הקמטים
והקרקס?
את אומרת שהוא יחזור
אני מחכה
