גלים גלים פרצו זרמי מים קפואים אל תוך נפשי
ריאותי קפאו וליבי נדם
שקעתי עמוק
אל עומקי הים
שוקע לאט, הים, קיבל אותי בברכה
ובמצולותיו נערכה לי הלוויה פשוטה ,
גופתי נחה לה שם בין אלמוגים חיים
והפכתי למכחולו הכחול של האוקיאנוס
אט אט חזרה הכרתי אלי בהתחלה גופי קהה החושים לבסוף תחושה בגפי התחתונים
קמתי בשאיפה עמוקה חשבתי שטבעתי אבל לא עודני בחיים
זה היה רק חלום חזרתי שוב ושוב בעודי נאנק לחמצן
התישבתי במיטה הדלקתי אור וסיגריה כדי להירגע
בשבועות האחרונים מאז אותו מקרה לא יכולתי לישון יותר הייתי מתעורר כל הזמן בבהלה כאילו השד רודף אחרי ותמיד אותם עומקים כחולים של הים ומה שבתוכו פעם חלמתי שכריש רודף אחרי ושאני לא יכול לשחות במהירויות שהוא שחה בהם הייתי חסר ישע בחלום ופגיע כל כך החלטתי ללכת לפסיכולוג ולשמוע את דעותיו בנושא
הפגישה הייתה עניינית וקצרה בהתחלה שתינו קפה ואחר כך ניגשנו לפרטים הוא אמר שהים הוא התהוות של התת מודע ושאל אם מאז אותו מקרה היו יחסי עם חברי רגילים
עניתי שלא
מאז ומתמיד הייתי דברן לא קטן שחלה על כל רכילות קטנה שבאה לאוזני הייתי מדבר שעות אפילו בלי לשים לב, וגם אז כבר ידעתי איך לנווט את השיחה לכל אשר ליבי חפץ לדבר עליו הבעיה היא שמאז אותו מקרה השתתקתי ולא יכולתי לדבר יותר
נראיתי פסימי ואדיש, כאילו בלעתי חתול שנתקע בגרוני
אין היא יד המקרה שצירוף המקרים הבא הוא שהביא למצבי:
קמתי בבוקר כמו כל בוקר והלכתי לעבודה פיספסתי את האוטובוס ובעודי מחכה שמעתי לידי אנשים מדברים הם נקבו בשמי וציחקקו
מאיפה להם לדעת את שמי שאלתי את עצמי
עליתי על האוטובוס ולא יחסתי לדבר חשיבות
בעודנו נוסעים האוטובוס עשה פנייה חדה נעצר בפתאומיותוכמעט התנגש במשאית זבל שבמקרה עברה במקום
באותה שניה יצא מישהו בין הנוסעים שלף אקדח ופנה לקהל בצעקה" יש לי נשק זהו שוד כולם להוציא ארנקים
הרמתי רגליים קמתי ויצאתי מכלי התחבורה שדלתויתיו נפתחו מאחורי נשמע בום גדול של יריות ואחר כך התנגשות שהעיפה אותי לרחוב הראשי נפלתי על הפנים וידעתי שאני מדמם מבט מהיר גילה שאוטובוס אחר נתקע בזה שלנו ושהשודד עדין חופשי ברחתי כל עוד נפשי בי
רצתי
המשך יבוא...
