נעים מאוד
תכירו
זו אני.
משילה מעלי עורי
מסירה את משקפי הפסימיות השחורים
פורקת מחסומים
פורקת מוסכמות
שנכתבה לפני שנים.
פורצת
חושפת כל חלקה כדאית מליבי
חושפת הרבה טפחים
מעבר לרף המתבקש.
משליכה את סעיף הזמן
זורקת את השנים בצד הדרך
ולרגע קט מתחזה
לבן אלמוות.
שותה שיקוי מדומה
קר כקרח
צורב את מייתרי קולי
ואני נותרת ללא קול
לא יכולה לצעוק
הינני
לא יכולה להצדיק את קיומי
בשום מניפולציה
כי אין לי הכל
אין לי קול.
אני לא בן אלמוות
ואין לי אפילו שמץ של מושג
עד מתי ימשיך לזרום הדם בעורקי.
אני רק מנחשת.
אז נעים מאוד
תכירו
זו אני.
